טור אישי / להסתכל על הדרך – פוסט לשנה טובה

בלי ששמתי לב, התחילה שנה חדשה. יש לי הר של כביסות ושל כלים, המון דברים שלא הספקתי, עדיין חסר לי זמן ועוד לא התחלתי את תוכנית ההבראה של ארוחות הצהרים שלנו. אבל השנה החדשה כבר פה וצריך להתייחס אליה. לעצור לרגע, לחשוב מה היה, להגיד מה יהיה.

מה היה

אז מצד אחד זו שנה של הגשמת חלומות קטנים וגדולים אבל עם עבודה קשה. הצלחתי בקמפיין מימון ההמונים שלי ואני עובדת על הספר שלי על נשים ומרחבי עבודה, שזה פרויקט ממש, אבל ממש מרגש ואין פלא שאני יושבת בשעות לא שעות ומסתכלת על כל פינה ועל כל אישה בעמודי הספר שעל המסך.

זו גם שנה שבה הפכתי את הבלוג שלי למגזין, מילאתי אותו בתכנים ומילאתי את הרשימות שלי ברעיונות. אתן עודדתן אותי להמשיך עם התגובות והמילים שלכן (גם אופליין!!!) ויחד הגענו לממוצע של כמעט 20,000 צפיות בחודש. וגם נתתן לי להיכנס לעסק שלכן, להכיר אותו, לכתוב עליו וגם ללוות אותו ולייעץ לכן.

אבל זו גם הייתה השנה שבה לא היה לי זמן לכלום. השנה שבה ביליתי קצת יותר מידי זמן מול המסך, והראש  שלי היה עסוק קצת יותר מידי במחשבות. ובכל רגע נתון רשמתי משהו בפנקס, בפתקים בטלפון או בקבוצת הוואטסאפ שלי עם עצמי.

השנה שבה לא למדתי לבשל משהו חדש, לא ניסיתי את המתכון לאורז לא שרוף שהרבה מכן שלחו לי ועוד לא הגשמתי את החלום להכין עוגת שמרים. לא הגעתי לנקודת הסדר הרצויה ואף לא התקרבתי אליה, והמשכתי לגלות משימות של בית ספר רק לילה לפני.

זו הייתה שנה שבה רציתי להספיק יותר מידי, ולמרות שיש לומר שהספקתי די הרבה, ברשימה שלי יש עוד הרבה שורות בלי וי. אבל יש גם הרבה עם וי, כאלה שלפני שנה או שנתיים אפילו לא הייתי מכניסה לרשימה.

מה יהיה

אז ברור שיש לי הרבה תוכניות לשנה הזו. המון. הספר, המגזין, הכתיבה, הליווי, ושאר הרעיונות שעוד לא סימנתי עליהם וי, ויש לא מעט כאלה. סביר להניח שמדובר פה על עבודה לפחות לשנתיים. והשנה רק התחילה! לפני ש"אחרי החגים" מגיע ואיתו הידיעה שמעכשיו יש לפחות חודש בלי חגים ומטלות (אני מקווה), אולי זה הזמן לחשוב על כמה שינויים, אולי לקחת כמה החלטות.

לפני שבוע הייתי בהרצאה מצוינת של ניב פארן ואחד הדברים שאני אזכור משם זה את המשפט הזה: "שלוש צפרדעים יושבות על עלה. אחת מחליטה לקפוץ. כמה צפרדעים נשארו?" והתשובה: שלוש. היא רק החליטה לקפוץ.

אז השנה אני רוצה לא להשאיר את ההחלטות על הגדר. יש דברים שצריך לעשות, משימות להספיק, נושאים להתעמק וללמוד. אבל גם לפנות זמן לדברים אחרים, להספיק גם אותם. לא לעשות הכל ברגע האחרון. אז בואו נדבר על החלטות. איזה החלטות אתן לוקחות לשנה הקרובה?

ניהול זמן

השנה אני רוצה ללמוד לנהל את הזמן שלי יותר טוב. רוב הסיכויים שלא אצליח להוסיף ליום שלי אפילו שניה מעבר ל-24 שעות של שנה שעברה, אבל השאלה מה אדחוס לתוכן. ואולי בכלל לא אדחוס, רק אניח, כדי שיהיה קצת אוויר בין הכל למקרה שאולי אני סתם רוצה לשבת ולקרוא ספר או לראות סדרה כשזה לא באוטו מחוץ לגן.

השנה אני רוצה שיהיה לי זמן לכתוב עוד המון אבל גם להכין ברכות לחג. אני רוצה שהשנה אוכל ללמוד המון על הרשת ועל כתיבה אבל גם ללמוד איך מכינים את עוגת השמרים שכבר הזכרתי. אני רוצה שהשנה אשקיע זמן בשיווק שלי ברשתות, בטלפונים ובמיילים, אבל גם בתכנון הזמן הפנוי שלי שמתחבא איפשהו מאחורי ערימת הכביסה. אין שיטה אבל רשמתי לעצמי כמה רעיונות ואזרום איתם אם רק אצליח:

פחות זמן מחשב – זה לא יבוא בקלות, יתכן שאצטרך להטיל על עצמי סנקציות אבל אני נחושה להוריד את זמן המסך שלי. יש לי הרגשה שזה לא יפגע אנושות ביעילות.

שלושה דברים ביום – יכול להיות שאי אפשר לעשות מאתים דברים ביום? בהחלט. אז אני מציעה לעצמי להוריד את זה לשלושה, ולא רק זה, ופה אני מפתיעה את עצמי בגדול – הם לא חייבים להיות כולם קשורים לעבודה.

פוקוס – אם תכננתי שלושה דברים ביום, מומלץ להתחיל עם משהו שנמצא ברשימה הזו. הפוסט הזה לא היה ברשימה של היום, אבל אחרי החגים אני מבטיחה לנסות לעמוד במשימה.

להסתכל על הדרך

לא חשבתי שאכתוב פוסט לחג, קודם כל בגלל שהחג עבר ולא כתבתי פוסט. אבל הבוקר, אחרי שהורדתי בגן וראיתי חצי פרק של "בנות גילמור" באוטו מחוץ לגן, הגעתי הביתה, יצאתי מהאוטו ופתאום עצרתי. הסתכלתי סביבי – נכון שהגינה צועקת לגנן שיבוא לגרוף שם אינסוף שקים של עלים יבשים, אבל פתאום חשבתי על זה שכבר המון זמן לא הסתכלתי עליה. על הגינה. אני עושה את הדרך שלי מהאוטו לבית ולא מסתכלת מסביב.

לא רואה שיש כל מיני פרחים חדשים או עצים שצמחו בלי שנשתול אותם, לא רואה שהדבורים עובדות עכשיו במרץ על אחד העצים שלנו ולא רואה את זיתים שעל עץ הזית. לא רואה כלום חוץ מאשר את הדלת או את השער – תלוי לאן אני בדיוק הולכת. ולא זוכרת מתי הרמתי פעם אחרונה את המבט כדי להסתכל על השמיים.

אז עצרתי לרגע והנחתי את המפתחות, שלפתי את הטלפון ובמשך רבע שעה עברתי בכל מיני פינות בגינה וצילמתי אותן. מקרוב מרחוק, מהצד, מלמעלה. אחרי יותר ממאה תמונות עצרתי לרגע ופתאום הבנתי משהו.

השנה אני חייבת להתייחס לזמן בצורה אחרת. אני חייבת לעצור לפעמים, להסתכל על הדרך. היא חשובה לא פחות מההחלטה, לא פחות מעוד וי שאני מסמנת ברשימה. לפעמים היא המנוע לעשייה.

ואחרי שנחתה עלי ההבנה, נכנסתי הביתה והתחלתי לכתוב את הפוסט. אז אני כבר יודעת מה אני רוצה מעצמי השנה, ויש לי כמה כיוונים לפעולה. ומה את מתכננת השנה? תזכרו שלהחליט זה לא מספיק. העשייה היא זו שחשובה פה, היא זו תביא אתכן בעוד שנה בדיוק לאיפה שרציתן או רחוק יותר.

שנה טובה לכל הקוראות ותודה לכן על הכל! תמשיכו לבקר במגזין, ספרו לחברותיכן עליו, ושתהיה לכן שנה מלאה במה שתרצו – אתן יודעות הכי טוב מה.

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

לא נמצאו פוסטים

Facebook comments

4 תגובות

  1. הילה לוי, תלתלים בלוג אופנה הגב

    בעיני 20,000 צפיות זה הישג הרבה יותר מרשים מלבשל אורז. 😉

  2. אביבית ירקוני כהן הגב

    פוסט מעורר מחשבה. וגם השראה

  3. לימור אורן הגב

    פוסט מעורר לפעולה מחד,
    אך מצד שני גם קורא לנו לעצור ולהתבונן בכל היופי מסביב,לפעמים הדברים גם קורים מעצמם אנחנו רק צריכים לכוון לשם.
    תודה על הפוסט הנהדר הזה מנו💗שנה טובה ומוצלחת שתהיה!אמן!

השארת תגובה